פתח דבר

התנ"ך האבוד עוסק בשאלה האם התגלו בארץ ישראל עקבות התנ"ך או, במלים אחרות: האם קיימת זיקה בין הממצא הארכיאולוגי בארץ לבין העדות המקראית?
התחלתי להתעניין בנושא בעקבות טיול שערכתי במצרים. כישראלים רבים הופתעתי לגלות, שאין בהיסטוריה המצרית עדות מקבילה לעדות המקראית. מצרים מוזכרת בתנ"ך שש מאות ושמונים פעם. שמה של ישראל- ככל שהדבר נראה מוזר- מוזכר במקורות המצריים פעם אחת בלבד.
התברר לי, שיש הגורסים שסיבת הדבר בטעות שנפלה הכרונולוגיה המצרית ושיבשה את הסינכרוניזציה בין ההיסטוריה הישראלית לבין ההיסטוריה המצרית הקדומה. תהיתי, האם ניתן לפתור את הבעיה על ידי הכנסת תיקונים ושינויים בכרונולוגיה המצרית?
עד מהרה נוכחתי, שהדבר אינו פשוט כלל ועיקר. ההיסטוריה המצרית קשורה בקשר הדוק עם הארכיאולוגיה הישראלית. כל שינוי קיצוני בתיארוך המצרי מטיל את המחקר הישראלי לתוהו ובוהו.
התקשיתי להבין מדוע מתארכים את הממצא בארץ ישראל לפי ההיסטוריה המצרית. ניסיתי למצוא דרך חלופית המתבססת על ההיסטוריה הקדומה, ופיתחתי שיטת תיארוך חדשה.
התיארוך שהתקבל לפי שיטתי היה שונה לגמרי מהמקובל. עם זאת העדות הארכיאולוגית- בתיארוכה החדש- תאמה להפליא את העדות המקראית! לפי התיארוך החלופי, בתקופה שהתנ"ך מספר עליה כתקופת רעב, מצביעים הארכיאולוגים על נטישת יישובים בשל שנות בצורת ורעב שפקדו את הארץ;
תקופת דוד ושלמה מתוארת בדברי הארכיאולוגים כתפוקה של פריחה שמועטות דוגמתה; כנגד חורבן הבית הראשון נמצא חורבן מקביל; ולמול שיבת ציון קיימת התנחלות מחודשת בארץ ישראל. התאמה זו נעלמה עד היום מן העין שכן לפי המקובל, מיוחסים תיאורים אלה לתקופות אחרות.
התגלית הייתה מפתה. ואולם אין די בהתאמה בין מאפייניהן הכלליים של התקופות לבין העדות התנ"כית. כדי לבסס את הדברים, יש להתמודד עם הממצא הארכיאולוגי עצמו לפרטיו. היה עליי לבדוק את תוצאות החפירות תל אחר תל, פרט אחר פרט, ולראות האם התיארוך החדש עומד במבחן.
בדיקה כזאת חייבה אותי ללמוד ולנתח כמות גדולה של חומר ארכיאולוגי והיסטורי. שקעתי בקריאת דו"חות חפירה, הפכתי לאורח קבוע בספריות ובמוזיאונים, קיימתי פגישות ודיונים עם ארכיאולוגים וביקרתי באתרי חפירה שונים.
הייתה זו תקופה מרגשת. אט אט החלה התרבות הישראלית הקדומה להיחשף לנגד עיני המשתאות. צעדתי בעקבות בני ישראל בנדודיהם במדבר סיני, בסערת המלחמות ובימי ההתנחלות הראשונים. עקבתי אחרי התרבות הישראלית בפריחתה, בשקיעתה ובחורבנה. חוויתי מחדש את תקומת התרבות היהודית בארץ ישראל בימי שיבת ציון.
על שולחני החלו להיערם דפי התנ"ך האבוד

חזרה