מבוא

הייתכן כי לתוך הארכיאולוגיה הארץ-ישראלית תחדור טעות כבדה מבלי שציבור גדול של מדענים, ביניהם מטובי אנשי המחקר, יבחין בה?
בדפים הבאים אני עומד לטעון, שתיארוכן המקובל של השכבות הארכיאולוגיות הקדומות בארץ- ישראל עומד בסימן טעות בת מאות שנים. כתוצאה מטעות זו מחפשים החוקרים את עקבות התרבות הישראלית הקדומה בשכבות שזמנן מאוחר בהרבה לתקופת המקרא: את עקבות תקופת ההתנחלות מחפשים הם בשכבות שזמנן מימי שיבת ציון; את שרידי בניית הפאר של שלמה המלך הם מנסים לגלות בתקופה הקודמת בשלוש מאות שנה בלבד ליהודה המכבי; ואילו את חורבן ממלכת יהודה מחפשים הארכיאולוגים בין גלי החורבן וההרס שהמיטו המלחמות הרבות והקשות שבין המלכים התלמיים והמלכים הסלאוקים.
זוהי קביעה קיצונית ומרחיקת-לכת, אך ניתן להעמידה מיד במבחן ראשוני: אם אכן יש אמת בטיעון זה, אפשר לצפות שבעקבות טעות כה חריפה תהיה התמונה ההיסטורית העולה מהממצא הארכיאולוגי שונה במספר פרטים חשובים ומשמעותיים מהעדות התנ"כית.
לא לרבים ידועה העובדה, שהארכיאולוגים וההיסטוריונים מתקשים לגלות זיקה בין סיפורי התנ"ך לבין הממצא הארכיאולוגי. יתרה מזאת, המחקר הארכיאולוגי בארץ העלה ממצאים רבים העומדים בסתירה גמורה לעדות לתנ"כית. התברר, לדוגמה, שהישראלים לא כבשו כלל את ארץ כנען, שכן הערים הכנעניות המוזכרות בתנ"ך חרבו מאות שנים לפני יציאת מצרים; ההתנחלות הישראלית הייתה, לדעת רוב החוקרים איטית ושלווה; לא נתגלתה עד היום עדות חומרית כלשהיא לעושר ולפאר ששררו בארץ לפי התיאור התנ"כי, בימי דוד ושלמה; והמביך מכול, תקופה בת כשלוש מאות שנה- משיבת ציון ועד לימי החשמונאים- נעלמה כמעט לגמרי ממערך השכבות בארץ.
כאשר הממצא הארכיאולוגי אינו מתיישב עם העדות המקראית, מעדיפים אנשי המחקר לתת את אמונם במראה עיניהם, ולא לסמוך על המקורות העתיקים, שאמינותם ההיסטורית שרויה פעמים רבות במחלוקת. לא ייפלא אפוא, שהחוקרים ממעיטים מערכו ההיסטורי של התנ"ך ורואים בו בעיקר ספר בעל מסר חברתי- דתי, פרי יצירתם של דורות מאוחרים

תיארוך מערך השכבות הקדומות הוא אחד המרכיבים הבסיסיים בארכיאולוגיה. בפרקי הספר הראשונים אראה כיצד השתרבבה טעות כה קשה לאחד מיסודות הארכיאולוגיה הארץ-ישראלית, אצביע על מקורה ואספר על החוקר שחשף אותה לראשונה. בהמשך הדברים אציע תיארוך חלופי ואסביר את העקרונות ואת השיטה, שלפיהם הגעתי אליו.
עיקרו של הספר מוקדש לפירוש מחודש של הממצא הארכיאולוגי בארץ ולהשוואתו עם סיפורי התנ"ך. בכוונתי להראות ששרידי תקופת המקרא טמונים בשכבות קדומות בהרבה לאלה המיוחסות להם כיום. לדעתי, כמעט בכל מקום בו נעצו הארכיאולוגים את מעדרם, חשפו, מבלי שעמדו על כך, את שרידי עברו של עם ישראל כפי שהם מתוארים במקרא: קיימת עדות ארכיאולוגית לסיפור המקראי על אודות הרעב הכבד ששרר בארץ בתקופת האבות; חצי-האי סיני זרוע בעקבות התרבות החומרית מתקופת הנדודים של בני-ישראל במדבר; בחפירות תל א-סולטן שליד יריחו נחשפו חומותיה הממוטטות של יריחו הקדומה, שנכבשה בידי יוצאי מצרים; בירושלים ובסביבותיה קיימים שרידים רבים מאמנות הבנייה המפוארת של תקופת הבית הראשון, אשר חלק מהם הוקמו על-ידי שלמה המלך עצמו.
בעזרת תיארוך השכבות החלופי אף נחשפת אחת התקופות העלומות ביותר בתולדות הארץ- תקופת שיבת-ציון. עתה, בראשונה, אפשר לעקוב אחר השלבים השונים של התחדשות היישוב היהודי בארץ לאחר חורבן הבית הראשון ולעמוד על יסודותיה של מדינת החשמונאים.
כל שינוי בתיארוך השכבות בארץ הוא בעל השלכות מרחיקות-לכת בשטחי מדע רבים הקשורים בארכיאולוגיה. המחלוקת בשאלת תיארוכן של השכבות הקדומות בארץ אינה שייכת אפוא לתחום הארכיאולוגיה בלבד, אלא היא, לדעתי, נחלת כל המתעניין בתולדות עם ישראל בארץ-ישראל. מטעם זה החלטתי להימנע, במידת האפשר, מסגנון ארכיאולוגי-מדעי כבד ומדיונים טכניים ארוכים ומסובכים והמעטתי בהערות-שוליים. השתדלתי להציג בפני הקורא שאינו בקיא בנושא את העמדות והרעיונות הרווחים כיום במחקר, כדי שתהיה בידו אמת-מידה, שלפיה יוכל להעריך ולשפוט את המערכת החלופית שאני מציע. ואולם יש לזכור, שדעתי משוחדת. קשה מאוד לבעל הדבר להציג דעות ורעיונות המנוגדים לעמדתו בצורה שקולה ומדויקת. הקורא המעוניין יוכל לבדוק את הדברים בעזרת ספרות-העזר העשירה והענפה המצויה כיום בהישג יד.
(כגון אנציקלופדיה מקראית בהוצאת מוסד ביאליק והסדרה ההיסטוריה של עם ישראל בהוצאת כתר ויד בן צבי.) הקורא בספר יידרש לעבור במחשבתו חליפות בין שתי מערכות ארכיאולוגיות-היסטוריות שונות ונוגדות. בתחילה עלול הדבר לבלבל את מי שאינו רגיל בכך; ואולם במהלך הקריאה, כך אני מקווה, יסתגל הקורא ל"לוליינות" מחשבתית זו ויבצע אותה ללא קושי. יעזור לו בכך לוח 2 בעמ' 38 להלן, ובו מוצגים מערך השכבות הקדומות בארץ וכן התיארוך המקובל והתיארוך החלופי, זה בצד זה. לנוחות הקוראים הוספתי בתחילת הספר פרק המסביר כמה מיסודות הארכיאולוגיה ואת השיטה, שלפיה מתוארכות השכבות השונות.
הדיון בספר זה נע בשני צירים מקבילים ומשלימים: ארכיאולוגיה ותנ"ך. בעוד שהארכיאולוגיה היא לגבי רבים בבחינת ספר חתום, הרי אין כמעט איש שלא "ינק" מן התנ"ך מיום שעמד על דעתו. ספר הספרים קבוע עמוק בתודעתנו, ויחסנו אליו נובע ממקורות רבים ומגוונים. פעמים רבות נקבעת עמדתנו בנושאים שונים, במודע או שלא במודע, לפי יחסנו למסורת המקראית. במחקר שיש לו נגיעה בתנ"ך קיים תמיד החשש, שהחוקר יאבד את אמות-המידה האובייקטיביות ויערוך את העבודה בצורה התואמת את השקפת עולמו. השתדלתי, עד כמה שיכולתי, להימנע מדרך זו.
רוב עבודתי מוקדש להשוואת העדות התנ"כית עם הממצא הארכיאולוגי. מבחינה טכנית גרידא אני משווה טכסט מקראי עם טכסטים ארכיאולוגיים. השתדלתי לערוך את ההשוואה בצורה נייטרלית, כאשר לכל צד ניתנה אותה מידת חשיבות. אני מקווה שבמהלך הספר אצליח להעביר לקורא את הרגשת ההפתעה וההתרגשות שאחזה בי כאשר אט-אט התברר לי, שכמעט בכל מקרה שבו ניתן להשוות את הממצא הארכיאולוגי עם העדות התנ"כית, קיימת בין השניים התאמה מפתיעה. עבורי היה זה ממצא מדהים. בראשית המחקר האמנתי, כפי שמקובל על רבים, שהתנ"ך אינו מכיל אלא גרעין של אמת היסטורית. ואולם משהחלה להיחשף לעיני ההתאמה הרבה בין סיפורי המקרא לבין העדות החומרית, החלה השקפתי זו להתערער. נדמה לי שאמינותו ההיסטורית של התנ"ך גדולה בהרבה מזו המיוחסת לו כיום במחקרים שונים. עם זאת ברור, שבמסקנה זו איני מתיימר לקבוע היכן הגבול בסיפורי המקרא בין מציאות ודמיון, בין אמונה לבין אמת היסטורית.

חזרה